עצירות- אפשר לעצור את זה!

עצירות הינה תסמין, שאולי קצת פחות מדברים עליו, אבל מדובר בתופעה ששכיחותה באוכלוסיה הולכת ועולה. הסטטיסטיקה מראה שלא פחות מ20% מכלל האוכלוסיה סובלים מהתופעה הזו, ונשים פי 2 עד פי 3 מגברים. ההזנחה וקבלת המצב נפוצה במיוחד כשהעצירות לא מלווה בכאבים חדים. אך יש חשיבות רבה לתקן ולמגר את התופעה הזו ולהיות במודעות לכך שיש לה מעבר לאי הנוחות, גם השפעות פנימיות רבות לטווח הארוך.

עם זאת יש לזכור שעצירות היא אמנם בעיה שיש לטפל בה, אך לא כזו שהטיפול בה דחוף, ובהחלט ניתן ורצוי לשפר את המצב ואף למנוע אותה בעזרת הרגלי חיים נכונים ותזונה בריאה ומאוזנת.

אז מה הסיבות שבעיתן זה קורה? מדוע זה בעייתי? כיצד ניתן למנוע את התופעה? באילו דרכים לשפר את המצב כשזה קיים, ולאן לשאוף? כל המידע החשוב מהרמב”ם ועד היום.

עצירות מוגדרת לפי קופות החולים כמצב שבו יש פחות מיציאה אחת בשלושה ימים.

יחד עם זאת, לא רצוי לחכות למצבי קיצון. פחות מיציאה אחת ביום זה כבר מצב שדורש התבוננות וביצוע פעולות המסייעות לגוף לחזור למצב תקין, כאשר שתיים עד שלוש יציאות ביום זה המצב האופטימלי. או במילים אחרות- יציאה לאחר כל ארוחה.

עצירות יכולה להיות מלווה בתחושות נוספות כמו כאבי בטן, נפיחות, גזים ואי נוחות בבטן.

חשוב לציין שעצירות נפוצה יותר בגילאים מבוגרים, שבהם גם לעייפות החומר יש תפקיד מפתח. וכן אצל אנשים שלא מקיימים פעילות ספורטיבית אירובית באופן סדיר.

כיום ידוע שישנן סיבות רבות העלולות לגרום למצב של חוסר פעילות או פעילות בעצימות נמוכה במעיים: סיבות רגשיות כמו סטרס ממושך, סיבות תזונתיות כגון כמות המים והסיבים התזונתיים שאוכלים והנפח שלהם, סיבות הורמונליות, התייבשות, חוסר עצבי, חולשה של המעיים מזקנה או מעייפות החומר, ואפילו אכילה לילית.

ע”פ הרמב”ם, עצירות כרונית היא פתח להמון בעיות. המעי הגס הוא מחסן אגירה של הפרשת פסולת החוצה. במצב שבו הפסולת נשארת שם הרבה זמן- מספר ימים, חלק מאותה הפסולת, אותם רעלים, נספגים בחזרה אל מחזור הדם שלנו. יש חשיבות רבה לכך שפסולת שהגוף שלנו החליט שהוא רוצה להיפטר ממנה, לא תשב במעי הגס זמן רב, אלא תצא החוצה מן הגוף, ולכן צריך להפריש אותה כמה שיותר מהר, ולא להזניח את התופעה הזו. במצבי עצירות כרונית, בפועל ישנה חדירה של רעלים לאורך זמן אל מחזור הדם, הרעלים האלו מקשים על תפקוד הכבד ומערכות הגוף. הבריאות והתחושה הכללית נפגעות.

אחד מהרגלי החיים בעל ההשפעה הרחבה יותר על תופעת העצירות כאמור לעיל היא פעילות גופנית, ובמיוחד האירובית. ככל שתדירות הפעילות האירובית שלנו תגדל, כך הסיכוי לעצירות יורד: הדם יזרום בצורה תקינה בעורקים, זרימת הלימפה תשתפר וכך גם פעילות המעיים, שזרימת דם הכרחית לפעילות תקינה שלה.

בנוסף, שתיית מים ואכילת פירות וירקות ביכולתם לשפר את התחושות ואף למגר את התופעה בזכות הסיבים התזונתיים שלהם.

ישנם מספר מקורות טבעיים הידועים בסיוע לגוף להתמודד עם עצירות. נביא את העיקרים שבהם. דוגמא טובה לזרע שיש לו השפעה על תנועת המעיים הוא הפשתן, שיעילותו בטיפול בעצירות אף מובאת בגמרא. פעילות הפשתן על מערכת המעיים יעילה בשני אופנים שונים: ראשית זרע שלם לכשעצמו כאשר נבלע בצורתו המלאה מעודד פעילות מעיים בתנועתיות מכיוון שלא ניתן לעיכול, מהסיבה שהוא בעל קליפה עבה ולכן בלתי חדיר לאנזימי העיכול של בני אדם. הגוף מזהה אותו כגוף זר ולכן פולט אותו החוצה דרך המעי הגס. פעולה זו היא טריגר למשוך איתה פסולת נוספת בדרך החוצה. יעילות הפשתן באה לידי ביטוי גם באכילת הזרע הטחון: זרע הפשתן הוא זרע מסוג מוצילגי(רירי). טחינה של זרעי הפשתן והשרייה שלהם במים יוצרת נוזל רירי, המעודד גם הוא פעולת מעיים. שתייה של כף עד 3 כפות ביום של הנוזל הרירי במקרים יותר קשים של עצירות, נמצאה כיעילה.

בנוסף, צמח הפסיליום (לחך) אף הוא נמצא כגורם יעיל ביותר ליצירה של פעילות מעיים מוגברת. הפסיליום מופק מזרעי הלחך נטחן ונמכר כאבקה. זרעי הלחך מתנפחים ומסוגלים לספוג עד פי 25 מנפחם.  הנפח הגדול שנוצר במעיים מעורר את פעילותם. זהירות- חובה לשתות המון מים כדי למנוע התייבשות כשצורכים פסיליום. פעילותו של המעיים מתחילה כשהוא מגיע קרוב לקצהו של המעי הגס, כ-12 עד 24 שעות מעת לקיחתו. המינון הרצוי לפסיליום כטיפול בעצירות- כפית עד כף ביום עם כוס מים.

וגולת הכותרת ע”פ הרמב”ם- זרעי אניס.”ואולם האשרופ (מרקחת) אשר ראה העבד להרכיבו הוא אשרופ ירכך הטבע מאוד. ופעמים יצא לצרכיו בעבורו שתי פעמים או שלוש, לפי ההכנה. הוא מחזק את הכח הדוחה אשר באיסטומכא (בקיבה) ובמעיים ויוציא את הליחה והמרה השחורה והאדומה בנחת ולא יזיק לאיברי המאכל. והשיעור שיקח ממנו, משלוש אונקיות אל ארבע במים חמים שנתבשלו בהם אניס עד שיתנו מראיהם. ולא יקח מזה תדיר, ואולם ילקח בעת הצורך, להוציא את המותרות העצורות. וכאשר ירגיל אותו אדם בכל שבוע פעם אחת, יחזק את המעיים ויסיר מהם התכונה ההיא, המביאה ליובש הטבע, וירכך הטבע וישוב למנהגו”

הרמב”ם ממליץ כטיפול בעצירות לבשל במים 3-4 כוכבי אניס ולשתות את המים שלהם. טיפול זה מומלץ פעם בשבוע ולא יותר מכך, על מנת שלא לפתח תלות של הגוף באניס.

דרכים טבעיות נוספות להתמודד עם עצירות הן שתייה על קיבה ריקה של מים שהושרו בהם שזיפים ותאנים מיובשים במהלך הלילה. הסברה היא שישנה זליגה של מולקולות המעודדות פעילות מעיים מהשזיפים והתאנים המיובשים אל תוך המים. כמו כן חליטות של  צמחי מרפא כמו לואיזה, מרווה וקמומיל יכולות לסייע, וכן אכילת קטניות. לקטניות יש סיבים שונים וחלקם מומר לחומצה בוטרית, בעלת תכונות משלשלות. אמנם עיכול של קטניות הוא קשה יחסית, ועל מנת להקל על העיכול יש להשרות, להנביט ולבשל את הקטניה. ומכל פנים, להרגיל את המעיים בהדרגה לעיכול שלהן.

לסיכום, לאופן התזונה שלנו יש השפעה מכרעת על תנועת המעיים ובכך גם על הסיכון לעצירויות נקודתיות וכרוניות, במיוחד באוכלוסייה המבוגרת, ששם שכיחות העצירות באוכלוסיה הולכת וגדלה. יש לזכור כי השאיפה היא יציאה לאחר כל ארוחה. כך נשמור על פעילות מעיים תקינה והרגשה מיטבית.

 

 

חן נסימפור, יועצת ומנחה לבריאות טבעית מבוססת מדע בגישת הרמב”ם.

אינסטגרם- Hen Amosi Nissimpur